למה להתחיל בנושא שולי כמו קורטוש, כשיש נושאים חשובים יותר לחלוק, לאחר 12 ימי טיול בהונגריה? כי כמו בדיאטה, קורה שוויתור אחד קטן גורם לתשוקה בלתי מרוסנת לפריט או מאכל מסוים. אז במקרה של הקורטוש ההונגרי, אני ממליצה לאתר את הטוב ביותר (תיכף תגלו היכן הוא…), ולאכול ממנו כבר ביום הראשון. אחרת, אתם עשויים להיקלע לסיטואציות הזויות, בדיוק כפי שקרה לנו.
אבל רגע, מה פתאום הונגריה? הרי פיתחתי פטיש (fetish) לריגה, בירת לטביה. אני מבטיחה שעשיתי הכל כדי לשכנע את בעלי לנסוע לשם עם כל המשפחה, אבל הוא עדיין מהסס לחזור לשם, כך שנאלצתי לדחות למועד אחר את הטיול המשפחתי ללטביה.
מה שבטוח זה שעל אורך הטיול לא התפשרתי. למרות שבעבר נהגתי לנסוע לחו"ל לתקופות של שבוע ופחות, היום טיול לשבוע בחו"ל נחשב בעיניי סוג של התעללות עצמית.
לאחר שגיליתי את נפלאות טיול הסולו האיטי, החלטתי להפסיק לספור את ימי הטיסה הלוך וחזור. התשישות מהאריזה והטיסה, לפחות אצלי, לא מאפשרת לי ליהנות ממקום חדש, כפי שהייתי רוצה.
יריד קורטוש בבודפשט – חבל שאינכם יכולים להריח
קורטושים טריים – לראותם בלבד
אבל בואו נגיע לפרשת הקורטוש. רואים את הקונוסים המכוסים בבצק מתוק, הנאפה ומשחים לו כך ללא בושה? חבל שאני לא יכולה לשדר לכם עכשיו את הריחות שאפפו את הפארק העירוני בבודפשט, ותקפו אותנו מיד כשיצאנו מתחנת המטרו.
מסתבר שהגענו לפארק ביומנו השני בעיר, בדיוק כשנערך שם פסטיבל קורטוש. לא התרגשנו. זכרתי את טעם הקיורטוש (כך קוראים לו כאן) בישראל, ולא חשבתי שיש סיבה מיוחדת לתורים המטורפים שנראו בפארק.
אבל הריח השפיע עלינו, והילדים התלוננו שהם רעבים. נכנענו לדחף וניגשנו מיד לדוכן הקרוב. התור היה ארוך, ואז נזכרנו שאין לנו פורינטים (גם משהו שכדאי להצטייד בו ביום הראשון). טוב, חייבים להמיר. התחלנו לחפש צ'יינג' בקדחתנות, ולא מצאנו. כל הפארק היה עמוס בדוכני קורטוש, כשתור ארוך מאוד משתרך לפני כל דוכן. אבל דוכן צ'יינג' – אין.
"משוגעים ההונגרים האלה", אני אומרת בפטרונות לבעלי. "מה הם עושים עניין מקצת בצק על קונוס? ועוד תורים כאלה?!".
בדיעבד, לא ברור לי מה היתה הסיבה שחשבתי כך, ובעיקר לא ברורה לי השאננות שהביאה אותנו ליום השני ללא פורינטים, אבל החלטנו לא להביט אחורה בזעם.
הולכים לכיכר הגיבורים כדי לפרוט כסף
חיפשנו בנקט, ומול כיכר הגיבורים מצאנו אחד. הסתערנו עליו, תוך שאנו מדמיינים את הקורטושים שנזלול, אבל הוא לא היה תקין. כאן נשברנו.
ההתמודדות עם השגת הפורינטים והרעב המתגבר, אילצה אותנו להימלט אל בית הקפה הקרוב, לאחר שהמלצרים הבטיחו לנו כי יכבדו את כרטיסי האשראי שלנו.
זה היה בית קפה עם אוכל תורכי, והיה דווקא לא רע.
קפה KARA מול כיכר הגיבורים – היה טעים
חזרנו לפארק, עדיין ללא פורינטים, אך שבעים.
תחושת ההישג הרגעי העלימה מאיתנו את העובדה שנגרם לנו נזק גדול: התשוקה לקורטוש נצרבה בנו לאורך כל הטיול.
וכך קרה שנגרם הלם לא קטן למוכר בקיוסק הקטן באי מרגיט, אליו נסענו למחרת, מצויידים כבר בפורינטים.
האי מרגיט – השקט שלפני הסערה
המוכר לא הבין למה שני בוגרים ושלושה ילדים רצים אליו במהירות כזאת, כשאין שום תור בדוכן. עמדנו מולו להוטים, והזמנו ארבעה סוגים, נחושים לפצות את עצמנו על פיספוס פסטיבל הקורטוש מאתמול.
מתנפלים – דוכן הקורטוש באי מרגיט
כשהקורטושים היו מוכנים, המוכר עטף אותם בניילון, כדי לאפשר אחיזה מבלי שהסוכר יידבק לידיים.
קולות העונג שהשמענו כנראה גרמו לקבוצה שעברה ליד, למהר ולקנות, וכך נוצר תור, שמנע מאיתנו לרכוש סיבוב נוסף.
קולות של עונג
נאלצנו לאיים על הילדים בהחרמת הטלפונים שלהם, רק משום שלא שלטו ביללות התסכול שלהם. רק זה חסר לי, שנעשה רושם רע על ההונגרים. אני עוד מתכננת לחזור לכאן.
נשארנו עם רעב קטן, אבל לפחות הבנו מה היתה הלהיטות הגדולה לקורטוש המקומי.
חושבים שבזאת השבענו את התשוקה לקורטוש? ממש לא!
למחרת (היום הרביעי) החלטנו לנסות למצוא קורטוש קרוב לדירה ששכרנו. עברנו דרך השוק המקורה, ולרגע שכחנו את הקורטוש. ים הצבעים, הריחות והטעמים סיחרר אותנו. הילדים התלהבו ורצו מדוכן לדוכן, מבררים מחירים ומתכננים מה לקנות בתקציב שסבתא העניקה להם.
בקומה העליונה הבחנו בדוכן קורטוש, אך היה שם תור ארוך, והצפיפות גרמה לנו להמשיך לחפש.
אחד הסוחרים אמר לנו שבוואצי נמצא קורטוש. הלכנו לאורך השדרה היפה, עד שהסתיימה, ולא מצאנו. לא ידענו אז שיש המשך לשדרה, ושם – בחלק השני של הרחוב – נמצא הקורטוש הכי טעים בעיר.
התנחמנו במסעדה הזאת: מסעדה המעוצבת בסגנון חוף ים.
מסעדת ocean beach בוואצי
ובכל זאת, חזרנו מתוסכלים לדירה.
התנחמנו בדירה היפה..
כמה קשה למצוא קורטוש בבודפשט?! מסתבר שאם לא באים מוכנים, אז זה לא כל כך פשוט. לא בכל פינה אפשר למצוא דוכן קורטוש.
אבל גם הניסיון הקצר הזה לא העלים את תחושת הביטחון שנמצא עוד הרבה קורטוש בדרך. גם כשיצאנו לטייל מחוץ לבודפשט, עוד האמנו שהקורטוש יהיה זמין לנו בכל פינה. כאשר הגענו לעיירה המתוקה סנטאנדרה, הדבר הראשון שחיפשנו זה קורטוש. לא מצאנו. אבל מצאנו את המסעדה החביבה הזאת.
מסעדת CHRISTINE סנטאנדרה (Szentendre)
שוטטנו על בטן מלאה, והצלחנו ליהנות מהעיירה היפה.
זוג ברגע של מנוחה בעיירה סנטאנדרה
היום השביעי היה יום טיול נוסף מחוץ לבודפשט – אגם בלאטון.
העיניים, שכבר התרגלו למראות הבירה ההונגרית, בלעו את הנופים בדרך. אבל העיניים לא לבד בסיפור הזה, וכשהבטן החלה לומר את דברה, בעיקר זו של הילדים, החלטנו לחפש מקום לארוחה קלה, רצוי עם קורטוש.
השלט הזה בעיירה Csopak נראה מבטיח. משהו באות K ובעיצוב החיצוני, רמז לנו שאולי כאן נמצא קורטוש.
מסעדת Kerekedi בעיירה Csopak
ושוב הוסחה דעתנו – יותר נכון דעתי – מהקורטוש, בגלל עיצובה של המסעדה. פרטי הווינטג' הגודשים את המסעדה שכנעו אותי ללחוץ על בני משפחתי להסתפק בכל קינוח שנמצא כאן. אני יודעת שזה לא כל כך מוסרי, אבל גם לי יש צרכים, ואם אני נתקלת באוסף וינטג' כל כך מרשים, אז למה לא להסיט את המסלול מקורטוש לקצת קולטורה?
מסעדת Kerekedi – הרבה פריטי וינטג'
מובייל של כינורות – מסעדת Kerekedi
מגפיים לא זורקים! תולים על הקיר! – מסעדת Kerekedi
המלצרית דיברה הונגרית בלבד, אבל איכשהו הבנו שאין קורטוש. מה קורה בהונגריה? זה לא הקינוח הלאומי?!
ביקשנו מהמלצרית בתנועות ידיים שתמליץ לנו על שני קינוחים שיתלוו לקפה. היא הצביעה על שני שמות בתפריט. לא הבנו מה זה, וקיווינו לטוב.
מסתבר שיחסם הרע של אלוהי הקורטוש אלינו, נגע לליבם של אלוהי הקינוחים, ואנו קיבלנו שני קינוחים שהיו פשוט מופלאים. לא זוכרת בוודאות את שמותיהם, אבל ממליצה לכם בחום!!
אני די בטוחה שאלה ה-Csokoládés profiterol – פרופיטרול שוקולד, והפנקייקים של סבתא – Nagymama lekváros palacsintája.
אבל תזמינו גם את השומלוי שלהם – לא טעמתי אותו שם, אבל נתקלתי בקינוח הזה לראשונה במקום אחר בבודפשט, והוא יותר טעים בעיני אפילו מטירמיסו (נשארו אצלי עדיין שרידים מהפטיש לאיטליה..סיפור ארוך..) תבקשו מהתפריט ההונגרי: Somlói galuska.
דף הפייסבוק של המסעדה
אתר המסעדה
תפריט המסעדה
לכו לקינוחים: Édesszájúak CSEMEGÉI
שבעים ומרוצים הגענו לעיירה הקסומה טיהאני. ביקרנו במנזר, ולצערנו, כל העיכובים גרמו לנו להגיע 15 דקות לפני סגירת מוזיאון הצעצועים. אין ברירה, נצטרך לחזור לכאן.
נעשינו שוב רעבים, וחיפשנו מסעדה. המקומיים המליצו לנו להגיע למתחם המסעדות, ושם בחרנו שוב במסעדה עתירת אוספי וינטג'.
מסעדת GulyásUdvar Étterem
מסעדת Gulyás Udvar Étterem
אתר המסעדה
גם כאן לא היה קורטוש, אבל הכל היה טעים, ובטח עוד נמצא קורטוש בבודפשט, נכון?
כשחזרנו מאגם בלאטון לבודפשט החלטנו לעלות לתצפית ערב על העיר, ליד אנדרטת החירות. לא היה גבול לאושרנו כשגילינו דוכן קורטוש פתוח למרגלות האנדרטה. כהורים אחראים אמרנו לילדים שקודם יש למלא את חובות הטיול – עמידה בהגעה לאתרים. "קודם תצפית, אחר כך קורטוש", הודענו.
דוכן קורטוש למרגלות אנדרטת החירות
עלינו לתצפית, וירדנו רעבים מתמיד. אבל לא!!! אלוהי הקורטוש שוב התאכזרו אלינו!
עד שירדנו מהתצפית, דוכן הקורטוש נסגר מסיבה לא ברורה. כבר התחלנו לחשוב שדמיינו. איך שאר הדוכנים פתוחים, ודווקא דוכן הקורטוש סגור?!! טוב שיש לנו תמונה המוכיחה שהדוכן היה פתוח, אבל כוחות עליונים מנסים למנוע מאיתנו ליהנות מקורטוש בהונגריה.
ת'ור, אלוהי הקורטוש – למה?!
אז עכשיו תבינו מה קרה לנו למחרת (יום שמיני לטיול).
מיד כשירדנו באחת מהתחנות של רכבת הילדים הבחנו בדוכן קורטוש. הילדים צעקו "קורטוש! קורטוש!" ורצו לשם. ההנאה מלצפות בילדים ההונגרים, המתפעלים את הרכבת, נעלמה מיד. למי איכפת מילדים במדים, כשיש כאן קורטוש?! גם כאן המוכרת לא הבינה מה עובר על הילדים שלי, אבל נראתה די מרוצה מההזמנה.
"הלוואי שיהיו לי עוד לקוחות כאלה"…כנראה כך חשבה לה המוכרת. עוד ארבעה קורטושים נקנו. הפעם הם לא חוסלו מיד, ונאלצנו לסחוב איתנו את השאריות להמשך הטיול.
יום עשירי – כשיצאנו מהמיניברסום גילינו דוכן קורטוש, אבל ויתרנו עליו באומץ כי היינו בדרך לחנות sugar המפורסמת. בטוח נמצא שם קורטוש, לא? אבל קורטוש לא היה. טוב, התנחמנו בקינוחים אחרים. השומלוי היה מעולה!
רק ביום האחרון, לאחר שחיפשתי ברשת המלצות, החלטנו להתחיל את הבוקר בקפה מולנר'ס, לפני נסיעתנו לרכבל. הזמנו מקום ערב קודם. ביקשתי מהבחור שישמור שולחן ל-5, ווידאתי שהם מכינים קורטוש טרי.
הבחור נשמע מוזר. היה משהו מהוסס בקולו. כשהגענו למחרת בבוקר, גיליתי שחוץ מאיתנו וזוג נוסף, המקום היה די שקט. בטח שלא היתה סיבה ללחוץ על הבחור המסכן, ולדרוש שמירת שולחן.
מרוב מבוכה ניסיתי להצניע את העובדה שאנו המשפחה האובססיבית משיחת הטלפון. לא רציתי להלאות את המלצרים עם סיפור המרדף שלנו אחר הקורטוש.
שוב הזמנו ארבעה סוגים, וברגע שהקורטושים נחתו על הדלפק שלנו, אף אחד מאיתנו לא הוציא הגה. הטעם היה נפלא. היה שווה לחכות כדי להגיע לטעם הנהדר הזה. שילוב מדוייק של בצק איכותי, מילויים וציפויים מחומרים איכותיים. אהבנו את כל הטעמים, אבל בעיקר את הווניל. אוי, למה לא מצאנו את מולנר'ס ביום הראשון?!
סוף סוף מצאנו! קפה מולנר'ס!
אז זהו סיפור המרדף שלנו אחר הקורטוש ההונגרי. מקווה שהתלאות שעברנו יחסכו מכם את החיפוש.
אתר קפה מולנר'ס.
מוזמנים לספר לי איך היה לכם במולנר'ס, ולספר לי על מקומות נוספים בהונגריה, ובעיקר בבודפשט, בהם אפשר למצוא קורטוש משובח.
רוצים לקרוא על הטיול המלא, כאשר הוא יתפרסם? רוצים לקרוא את ההמלצות שלנו על טיול משפחתי בהולנד? הירשמו וקבלו אותם היישר לתיבת המייל שלכם.
ועד לפרסום הטיול שלנו, קבלו עשר המלצות לטיול עם ילדים בבודפשט ממיכל בן ארי מנור.
נהניתם? תנו לנו לייק! ושימו לב להגרלת המתנות למנויים בלבד. בקרוב..
