איך אפשר לרצוח ילדה בת 6 בלי סיבה? איך ייתכן שאמה נחנקה למוות כ-20 יום לאחר מכן? הילדה – שמה הילטחין – ואמה אנאקן, היו חלק מכ-115 ניצולי הספינה ההולנדית בטאביה, שנטבחו על ידי חבורת ניצולים אחרת.
הספינה עלתה על שרטון סמוך לחוף המערבי של אוסטרליה, ומרגע זה ואילך המצב רק הלך והתדרדר. יש הטוענים שלניצולים מוטב היה למות בטביעה, ולא לעבור את הזוועות שהתרחשו לאחר מכן.
כמעט 400 שנה חלפו מאז הטרגדיה הזאת, אבל הסיפור רחוק מלהסתיים. רק לפני כ-10 חודשים התגלה קבר אחים ובו שרידי חמישה אנשים, המשויכים לניצולי הבטאביה. הקבר התגלה באי ביקון, אחד מהאיים בהם פוזרו הניצולים.
שרידים אלה מצטרפים לשרידים האחרים שהתגלו באיזור במהלך העשורים האחרונים, והחוקרים מצפים לגלות שרידים נוספים. נראה שקורבנות הבאטביה מתעקשים להמשיך ולחשוף עוד פרטים מסיפורם הטראגי.
הרצון שלי ללמוד עוד על הפרשה הזאת התעורר דווקא לאחר הביקור שלנו בדגם הספינה, בעיירה לייליסטאד בהולנד. אני מקווה שלאחר הקריאה תחליטו לשלב את הבטאביה בטיול הבא שלכם בהולנד, ואם כבר ביקרתם שם, אני מקווה שהפוסט הזה יעמיק את החוויה.
קבר קבוצתי שהתגלה באי ביקון. מקור: The University of Western Australia
ארכיאולוגים עובדים כדי לחשוף את השלדים שנמצאו בביקון איילנד – אונ' מערב אוסטרליה
תחילת המסע של הספינה המרשימה נראתה מבטיחה. בטאביה היתה ספינה של חברת הודו המזרחית ההולנדית (VOC). היא נבנתה באמסטרדם ב-1628, וצוידה ב-24 תותחי ברזל יציקה, וכמה תותחי ארד.
דגם הבאטביה בלייליסטאד, הולנד. צילום: רונית שימרון
ב-27.10.1628 יצאה הבטאביה להפלגת הבכורה שלה מן האי טסל בהולנד לאיי הודו המזרחית ההולנדיים כדי לרכוש שם תבלינים. לכן נשאה הספינה משא של זהב וכסף, בנוסף למטענה האנושי.
הבטאביה היתה חלק מצי של שבע ספינות, אשר הפליג לכיוון ג'אווה. על הספינה פיקד פרנסיסקו פלסרט (Francisco Pelsaert), אחד הסוחרים המנוסים ביותר של ה-VOC. רב החובל היה אריאן יאקובסון (Ariaen Jacobsz), שעוד ימלא תפקיד מהותי בפרשה.
כ-341 הנוסעים כללו קצינים, ימאים ואזרחים, וכן כ-70 חיילים צעירים, שהיו מחויבים לחמש שנות שירות בהודו המזרחית ההולנדית.
קפטן פרנסיסקו פלסרט. מקור
רב החובל אריאן יאקובסון. מקור
המסע התקדם היטב, והבטאביה הגיעה לכף התקווה הטובה חודש לפני המועד. אבל שם התברר כי היחסים בין פלסרט לבין הקפטן, אריאן יאקובסון, עכורים מאוד.
יאקובסון נהג להשתכר מעת לעת, ובאחת הפעמים פלסרט נזף בו באופן פומבי. בזאת נטמנו זרעי האסון.
יאקובסון המושפל החל לתכנן מרד. הוא צירף אליו את ירונימוס קורנליס, (תת סוחר- onderkoopman Jeronimus Cornelisz) רוקח פושט-רגל מהעיר הארלם, שיצא למסע כדי להימלט ממעצר בגין כפירה דתית.
השניים תכננו להשתמש בזהב ובכסף שעל האוניה כדי להתחיל חיים חדשים במקום אחר, או אפילו לחיות כפיראטים על הבטאביה. לאחר שיצאו מכף התקווה הטובה, יאקובסון היטה את הספינה בכוונה ממסלולה כך שתתרחק מיתר ספינות הצי.
ירונימוס קורנליס. מה קורה כשנותנים לפסיכופט לשלוט בניצולים? מקור התמונה
האירועים הקשים החלו כאשר פלסרט חלה מאוד, ושהה רוב הזמן בתאו. המשמעת רפתה, ובאחד הערבים אירעה תקיפה חמורה. מספר רעולי פנים התעללו באחת הנשים – ליידי לוקרציה ואן דן מילן (Lucretia van den Mylen), שסירבה לחיזוריו של יאקובסון.
ואן דן מילן, אשה נאה ונשואה, יצאה למסע כדי להגיע לעיר באטביה, בירת המושבה ההולנדית באיי הודו המזרחית (היום שמה ג'קארטה), שם שהה בעלה.
הסתבר שהתקיפה היתה חלק מתוכנית המרד של יאקובסון וקורנליס. הם ציפו שבעקבות תקיפתה של ליידי ואן דן מילן, הקפטן פלסרט יעניש את כל הצוות. רבים מאנשי הצוות, חשבו המורדים, יחושו בוודאי שזאת ענישה לא צודקת, ורבים מהם ירצו להצטרף למרד כמחאה.
אבל לרוע מזלם, הליידי זיהתה את תוקפיה, והקפטן החליט לא לנקוט בשום צעד. החלטה שעליה כנראה יצטער מאוד בהמשך.
בליל ה-3.6 הבחין התצפיתן בגלים הנשברים על שונית לפני הספינה. הוא הזהיר את רב החובל יאקובסון, אך הלה החליט משום מה שזאת השתקפות של הירח, ולכן לא שינה את מסלול האוניה.
בבוקרו של ה-4.6.1629 עלתה הבטאביה – בעודה שטה במלוא המהירות – על שרטון Morning Reef באיזור ארכיפלג האברוליוס הכולל את איי האוטמן, מול חופי מערב אוסטרליה. כ-322 אנשים היו על הספינה בעת התרסקותה, וחילוצם היווה משימה קשה ביותר.
איי האוטמן. הנקודה האדומה מציינת המקום בו נמצאים שרידי הבאטביה. מקור התמונה
אנשי הצוות התקשו לנווט את סירות ההצלה סביב שרידי הספינה כדי להגיע לאיים הסמוכים, וכ-40 איש טבעו בניסיונם להגיע לחוף.
אנשי צוות האוניה פיזרו חלק מהניצולים על האיים, אך לא הצליחו לבצע שיוטים נוספים לספינה, וכך נותרו כ-70 איש על הריסותיה. רוב הניצולים הצליחו להגיע לאי ביקון, המכונה היום "אי הרצח" או "בית הקברות של הבטאביה".
עשרות מהניצולים על האוניה מתו בימים הבאים, כאשר נשטפו מן הסיפון, טבעו כשהספינה התמוטטה מתחתם, או בניסיונם לשחות לאיים.
מצב האנשים שהגיעו לאיים לא היה טוב בהרבה. אף על פי שאנשי הצוות חילצו חלק מהאספקה שהיתה מאוחסנת באונייה, לא היו מים מתוקים באיים. כ-30 איש מתו מהתייבשות בעודם ממתינים לגשם הראשון להרוות את צימאונם, ולמלא את החביות.
כמעט מיד, קבוצה בראשותו של פרנסיסקו פלסרט, הסוחר העליון ומפקד הבטאביה, החלה לחפש אחר מים מתוקים באיים הסמוכים.
תחריט מתוך יומנו של פלסרט: למעלה: הניצולים הקימו אוהלים באיים הקרובים לספינה. למטה: הסירות הקטנות מחפשות מים באיים הסמוכים. מקור: State Library of New South Wales
אך הם לא מצאו. חלק מהניצולים שהיו על האיים דרשו להצטרף אליהם לחיפושים כי פחדו להישאר שם. הם פנו לחיפושים ביבשת, אך גם שם לא מצאו מים.
לאחר דיונים ארוכים הצטופפו 48 אנשים בסירת משוטים שאורכה כ-9.1 מטר כדי לבצע מסע של 2,000 ק"מ לעיר בטאביה על מנת להזעיק עזרה. המסע ארך כ-33 יום, ובדרך נס כולם נותרו בחיים.
רק כשחזרו לאסוף את הניצולים נודע להם על מעשי הזוועה שבוצעו בהעדרם.
ירונימוס קורנליס היה השלישי בדרגתו בצוות האוניה, וכשפלסרט ויאקובסון יצאו למסעם המסוכן בסירה, הוא הפך לאחראי על הניצולים.
אבל תשכחו מאחוות ניצולים. קורנליס ושותפיו למרד חששו מגזר דין מוות עם שובם של פלסרט וצוות המחלצים. לכן החליט קורנליס לבסס את כוחו באי, ולהשתלט על כל ספינה שתיקלע לאיזור. הוא שלח קבוצת חיילים ואנשי צוות שנותרו נאמנים ל-VOC לאי וואלאבי (Wallabi) הסמוך. הוא סיפר לנאמנים שמשימתם היא למצוא מים ומזון על האי, ומיד לדווח באותות לכל האחרים. למעשה, הוא קיווה שהם יתייבשו שם למוות.
לקורנליס ואנשיו היו מעט מי גשמים שאספו בחביות, והם החליטו לצמצם את אוכלוסיית האנשים שיש להאכיל. פרט לנסיון להרעיל תינוק, קורנליס עצמו לא ביצע רצח, אך הוא שיכנע וכפה על אחרים לבצע את המעשים במקומו.
אנשיו החלו להטביע קבוצות קטנות של אנשים באוקיינוס, בעודם משקרים לניצולים הנותרים ומספרים שהמתים נלקחו למקום אחר.
בהדרגה הם החלו לתקוף את האנשים הבלתי חמושים באיים האחרים – אנשים ששרדו על כלבי ים, דם של כלבי ים, ושתן – ושחטו אותם.
כעבור זמן מה הפכו הרוצחים לרוב על האי שלהם, והם החלו לרצוח בגלוי ובפומבי. לא זו בלבד שרצחו קבוצות גדולות יותר של אנשים (לפעמים טבחו 22 איש ביום אחד!), אבל גם ההרג היה מחריד יותר, כמו למשל עריפת ראשו של ילד, רק כדי לבדוק אם החרב של קורנליס מספיק חדה.
תחריט מתוך יומנו של פלסרט המתאר את הטבח. מקור: State Library of New South Wales
אפשר רק לדמיין איך הרגישו הניצולים חסרי האונים תחת איום כה נורא על חייהם.
וכך, ב-8.7 מצאה את מותה הילטחין בת ה-6 (Hilletgien Hardens), בתם של האנס ואנאקן הרדנס. בזמן שקורנליס אירח את האם באוהלו, יאן הנדריקס, אחד המורדים, חנק את הילדה למוות.
ייסורייה של האם לא נמשכו זמן רב, שכן גם היא נרצחה, 20 יום לאחר מכן. ב-28.7 בלילה יאן הנדריקס (Jan Hendricxsz) חנק אותה באמצעות לולאה שהכין מרשת שעטפה את שיערה. זאת בעוד פלחרום דה ביי ( (Pelgrom de Bye יושב על רגליה.
החוקרים משערים ששרידי גופותיהן נמצאו על האי ביקון.
חלק מהנשים שרדו רק משום ששימשו כקרבנות אונס למורדים. את הליידי ואן דן מילן אנס קורנליס מספר פעמים, ואסר על יתר המורדים לגעת בה. קורבן נוסף היתה בתו של הכומר, יודית חייסברטס (Judith Gijsbertsz). המורדים התעללו בה, אך את אמה ויתר אחיה רצחו בדם קר ב-21.7.
במסמכי העדויות ניתן לקרוא את הדיווח המצמרר על הירצחו של אחיה – יוהנס חייסהרטס (Gijsbertsz Johannes) בן ה-13: "בזמן שקורנליס ואדם בשם ואן הויסן אירחו את יודית ואביה הכומר לארוחת ערב, הרוצחים ניגשו לאוהל של משפחת הכומר.
"הם קראו למשרתת לצאת החוצה, ואז יאן הנדריקס דקר אותה בפגיון. הרוצחים נכנסו לאוהל. לנרט מיכאילס (Lenert Michielsz) היכה את האם ואחד הבנים (ככל הנראה יוהנס –ר.ש) בראשיהם בעזרת קרדום, מתיאס ביר (Mattijs Beer) היכה בראשה של הבת וולימנטחי (Willemijntgie) בת ה-14, ואילו ואטור לוס (Wouter Loos) היכה בראשו של בסטיאן בן ה-23, הבן הבכור. כל הקורבנות נקברו אחר כך בבור".
על הכומר האומלל אף נאסר להתאבל. כאשר מצאו אותו המורדים ממרר בבכי, הם איימו עליו שאם לא יפסיק, הוא ילך בדרכם של בני משפחתו (2).
גם שרידי המשפחה האומללה, משערים החוקרים, נמצאו על האי ביקון.
למעשה, רצחו המורדים כ-115 ניצולים, בהם גברים, נשים וילדים. אפילו תינוק. רוב מעשי הרצח בוצעו בחודש יולי 1629.
בינתיים, החיילים ואנשי הצוות (קבוצת הנאמנים) שנשלחו לאי ואלאבי הסמוך, אכן הצליחו למצוא מים ומזון. כמה ניצולים שברחו מקורנליס ואנשיו הצליחו להגיע אליהם, וסיפרו על מעשי הזוועה. או אז החליטו הנאמנים להתגונן מפני המורדים.
החיילים, בפיקודו של וִיבֶּה הָאיֶיס (Wiebbe Hayes), הכינו כלי נשק מאולתרים מחומרים שנסחפו לחוף מהספינה הטבועה. הם העמידו משמרות נגד פלישת פתע של המורדים, והקימו מבצר קטן מאבני גיר וגושי אלמוגים.
קורנליס ואנשיו אכן ניסו להביס את הנאמנים, אבל החיילים שהיו פחות מורעבים, ניצחו את המורדים ולקחו את קורנליס בשבי.
פסלו של ויבה האייס בג'רלדטון, מערב אוסטרליה. מקור: ויקיפדיה
כשפרנסיסקו פלסרט הגיע עם אוניית החילוץ, הצליחו החיילים להגיע אליו ראשונים, ולספר מה קרה.
פלסרט ערך משפט, וגבה עדויות והודאות מהרוצחים. עדויות אלה לא שלמות, שכן ארבעה מהרוצחים המרכזיים נרצחו קודם לכן בידי קבוצת הנאמנים. את האייס הוא קידם מיד לדרגת סמל והכפיל את משכורתו.
אחרי משפט קצר, העבריינים הגרועים ביותר נלקחו לסילז איילנד ("אי כלבי הים") והוצאו להורג. כפות ידיהם של קורנליס ושל כמה ממנהיגי המורדים האחרים נכרתו, ורק לאחר מכן הוצאו להורג בתליה.
ואוטר לוס ועוד אחד מנערי הסיפון, שנחשבו עבריינים זוטרים בלבד, הופקרו על חוף היבשת, וגורלם לא נודע.
תחריט מתוך יומנו של פלסרט, המתאר את ההוצאות להורג. מקור:State Library of New South Wales
שאר המורדים נלקחו על אוניית החילוץ על מנת לעמוד למשפט בעיר בטאביה. חמישה נתלו, ואילו אחרים הולקו. סגנו של קורנליס, יאקופ פיטרסון, עונה בגלגל שבירה – העונש החמור ביותר שהיה נהוג אז.
גם רב החובל אריאן יאקובסון, עבר עינויים, אך לא התוודה על חלקו בתכנון המרד. הוא הצליח לחמוק מעונש מוות בשל חוסר ראיות. כיום לא ידוע מה עלה בגורלו, אך ניתן לשער שמת במהלך שהותו בכלא בבטאביה.
האם מעשי הזוועה יכלו להימנע? האם נכונה היתה החלטתו של פלסרט להשאיר את הניצולים בהשגחתו של קורנליס, למרות הסימנים לתכנון מרד על האוניה?
החוקר הוולשי מייק דש (Mike Dash) טוען במחקרו, המתבסס על ארכיונים הולנדים ומקורות נוספים, שקורנליס היה קרוב לוודאי פסיכופת. כהוכחה לכך הוא מתאר את התנהגותו של קורנליס באיים, את חלומותיו הבלתי ניתנים להשגה על הקמת ממלכה אישית באיים, ועל בטחונו המוחלט שהוא אינו יכול לטעות, וכי אלוהים עצמו נתן השראה לכל מעשיו.
האם פלסרט באמת לא הבחין באישיותו הבעייתית של קורנליס?!
קצת קשה להאמין, אבל גם ליידי ואן מילן שהיתה קורבן למורדים, הואשמה בפרובוקציה, עידוד מעשים רעים ורצח ניצולים. היא הועמדה למשפט והכחישה את האישומים. ככל הנראה היא זוכתה מההאשמות, וחזרה להולנד בשנת 1635.
פרנסיסקו פלסרט עצמו יצא בשן ועין. ועדת חקירה שהוקמה קבעה כי פלסרט הראה חוסר מנהיגות, ולכן הוא נושא באחריות חלקית למתרחש. נכסיו הוחרמו והוא מת כעבור שנה, חסר כול. מנגד, החייל הפשוט ויבה האייס הועלה על נס כגיבור. ה-VOC העלה אותו לדרגת סגן – מה שהגדיל את שכרו פי חמישה.
בשנת 1647, המרד תואר במאמר שנקרא (Ongeluckige voyagie van’t schip Batavia -Unlucky voyage of the ship Batavia) ואשר התבסס על יומניו של פלסרט ומסמכים של ה-VOC. בעקבות הפרסום שונה החוק במטרה להגביל את נוכחותן של נוסעות נשים על ספינות, בטענה שנוכחותן מובילה למהומות. כן, כן, היום זה לא היה עובר בשקט.
ממסעה המחריד של הבטאביה שרדו רק 68 אנשים. אבל סיפורה של האוניה ממשיך גם בימינו, עם גילויים של שרידי אדם נוספים סמוך למקום טביעתה של הספינה.
שרידי הבטאביה התגלו רק ב-1963, כ-300 שנה לאחר התאונה הטראגית. במהלך החפירות שבוצעו באי ביקון אחד משרשרת איי האוטמן, התגלו חפצים הולנדים מהמאה ה-17.
קנקן חרס שהתגלה באתר הקבורה. מקור: אונ' מערב אוסטרליה
בשנת 1994 החלו הארכיאולוגים לחפור באתר, ובשנת 1999 הרחיבו את החפירה ומצאו בה גופות של שלושה מבוגרים, נער, ילד ותינוק. השרידים אף זכו לכינוי -SK7, SK8, SK9, SK10 ,SK11, sk12 . החוקרים הצליבו את הממצאים שאספו על השלדים והם מעריכים כי שלושת הבוגרים הם: ואן דן אנדן (Passchier van den Enden), הנדריקס (Jacob Hendricxsz) ופינטן (Pinten Jan), חייל אנגלי. הנער היה אחד מנערי הסיפון. שרידי הילדה הם כנראה של הילטחין הארדנס (Hilletgien Hardens ) בת ה-6 (1-עמ' 23 ). מהתינוק נותרו רק 19 שיניים.
האם שרידי הילדה הילטחין הארדנס נמצאו כאן? מקור התמונה: Databases of the people aboard the VOC ships Batavia. מקור האיור: The 1629 mass grave for Batavia victims, Beacon Island, Houtman Abrolhos Islands, Western Australia
בשנת 2015 נמצאו שלושה שלדים נוספים. אחד מהם של מתבגר בגילאי 12-14 כשלידו שני כדורי מוסקט. שני השרידים האחרים משתייכים לגבר ואישה בגילאים שבין 20 ל-34. אולם שברי עצמות הצביעו על קורבנות רבים יותר שנקברו באזור. ואכן לאחר מכן חזרו החוקרים לאתר ומצאו עוד שלד שלם.
כאמור, גם לפני כ-10 חודשים התגלה קבר אחים ובו חמישה שרידים.
שרידי קרבנות הבטאביה שמכונים עכשיו בידי החוקרים SK19, 21, 22, 23. מקור: אונ' מערב אוסטרליה
חלקים מן הספינה ופריטים מתוכה מוצגים כיום במוזיאון של אוסטרליה המערבית בג'רלדטון, ובמוזיאונים אחרים במדינה. אבל רוב השרידים, כולל רוב התותחים, נותרו במקום הטביעה, ומהווים כיום אתר צלילה מבוקש.
עבודת מחקר מרשימה ויסודית נעשתה כדי לנסות ולזהות את השרידים שהתגלו בעזרת רישומים על הנוסעים. וכך ניתן להסיק ששרידיהן של הילטחין הארדנס (Hilletgien Hardens ) בת ה-6, ואמה אנאקן הארדנס (Anneken Hardens) אכן נמצאו על האי. כך גם נעשה הזיהוי המשוער של קבר האחים משנת 1999. (1 – עמ' 23)
נראה שסיפורה של הבטאביה עוד יסופר ככל שיימצאו שרידי אדם נוספים, וככל שהחוקרים יצליחו להצליב את ממצאיהם עם הנתונים הקיימים היום.
ארכיאולוגים בוחנים את הקבר הקבוצתי שהתגלה באי ביקון. מקור: אונ' מערב אוסטרליה
אם אתם רוצים להכיר את החלק היותר אופטימי של המסע, תוכלו לבקר בעיר לייליסטאד (Leystad) בהולנד שם נמצא דגם משוחזר של האונייה המקורית. הדגם נבנה בשנים 1985-1995 בקפדנות ובאהבה רבה ביוזמתו של בונה הספינות וילם פוס (Willem Vos), כפרוייקט העסקה יזומה לצעירים.
צוות הבונים השתמש בחומרים מסורתיים, כמו אלון והמפ ובטכניקות בנייה וכלים מסורתיים. הבונים הקפדנים נעזרו בשרידי הספינה ובמסמכים היסטוריים לצורך השיחזור.
התוצאה מרשימה מאוד, ומאפשרת לדמיין את חיי הנוסעים לפני סוף המסע הנורא. כדאי מאוד לקחת סיור מודרך. המדריך יוביל אתכם בין כל אגפי הספינה, ותוכלו לראות היכן ישנו החיילים, העבדים, ויתר הנוסעים.
המדריך שלנו, ניקו, מתאר כיצד ישנו במתחם הזה הכומר ומשפחתו. במיטה הזאת ישנו שניים מול שניים בחצי שכיבה..
כשתגיעו לאזור הלינה של הכומר ומשפחתו, זכרו את מותם האכזר של בני המשפחה, ואת גורלם הנורא של הילדה הילטחין ושל רוב הנוסעים.
כך דמיינתי את הילטחין בת ה-6. צילום: Pieter Struiksma. דוגמנית: Nienke 2016
(מקורות לפוסט כאן)
אני מודה מאוד לאוניברסיטת מערב אוסטרליה על מתן התמונות מהחפירות, וכן לצלם ההולנדי פיטר סטרקסמה על תמונת הדוגמנית.
בנוסף למסע ההיסטורי שלנו בעקבות ה"בטאביה", יצאנו גם למסע בעקבות הפולשים האסיאתים לחיטהורן. מה גורם לתיירים האסיאתים להיכנס לבתים בחיטהורן? בואו לגלות כאן!
אני מקווה שאכן תגיעו לביקור בדגם האוניה בטאביה, ותספרו לי על החוויה שלכם. הנה פוסט של מיכל בן ארי מנור, המרכז שלל קישורים שיעזרו לכם לתכנן את הטיול בהולנד.
נהניתם? תנו לנו לייק! ושימו לב להגרלת המתנות למנויים בלבד. בקרוב..
