אחת התעלומות שמטרידות אותי מאז שחזרתי מריגה היא זהותו של הג'נטלמן, אשר פגשתי בחנות ספרי יד שניה. היה כמעט ערב, וקר מאוד. החלטתי לסיים את הסיור הרגלי של אותו יום ולחזור למלון, אך שלט החנות לכד את עיני. חנות ספרי יד שניה, שהתכוונתי לבקר בה. לחזור או לא לחזור?

ברור שנכנסתי לראות..
כל מטייל בחו"ל מכיר את החשש לפספס הזדמנות או ביקור בידיעה שהוא עלול לא לחזור לשם, כי ייתכן ולא יהיה זמן.
כל עוד זה תלוי בי, אני מעדיפה להקטין סיכונים, ולכן ירדתי במדרגות לעבר המרתף, בו שיערתי שהיתה החנות.
לרגע היססתי.
הבחנתי בג'נטלמן שעבר לידי, והוא אישר שאכן החנות נמצאת למטה. נכנסנו יחד. בעוד אני מנסה לעכל את המעבר מהקור העז לחום בפנים, הוא נראה זורח ונמרץ.
כמה מחשבות התרוצצו בראשי באותו זמן: הוא לטבי או לא? ירשו לי לצלם את החנות היפה או לא? אולי הוא בכלל הבעלים? הוא נראה כמי שמכיר היטב את החנות.

כמות הספרים מסחררת..
כמות הספרים האדירה הסיחה את דעתי, ומיד התחלתי בסיור. הגברת שישבה מעבר לשולחן – כנראה בעלת החנות – הרשתה לי לצלם, וזאת בתיווכו האדיב של הג'נטלמן. אם כי לפי חילופי הדברים ביניהם, נראה שהיא חוששת, והוא מנסה לשכנע אותה שזה בסדר.
אז מיהו? אולי הוא בכל זאת הבעלים?
כעבור מספר דקות הוא ניגש אלי וחבילה בידו. חבילה שקיבל מהמוכרת. “רוצה לראות ספר ששווה 1,000 יורו?", הוא שאל בעיניים בורקות. נו, עיתונאית עם נטיה עזה לאספנות תגיד לא?

הספר השווה 1,000 יורו
הוא שלף את הספר בהתרגשות והראה לי אותו. הוא שאל אם אני מכירה את המבנה המצוייר באחר מדפי הספר. מסתבר שהספר ניצל מגלריה שחרבה בשריפה. "הוא מאוד נדיר ואני הצלחתי להשיג אותו", אמר.
אם אתם אספנים, אתם יודעים שיש מעט מאוד חוויות, המשתוות לתחושה האופפת אותך לאחר מציאה נדירה. אם לא, אתם צריכים לנסות כדי להבין במה מדובר. התרגשותו היתה מדבקת…
עמדנו, שני זרים, מתרגשים ממציאה כה נדירה, שריד מימים אחרים. הוא אפילו הסכים שאצלם כמה דפים מהספר. ניסיתי לשכנע אותו להצטלם עם הספר, אך הוא סירב. ניסיתי לגלות עוד מידע, אך פרט לכך שהמוכרת עזרה לו למצוא את הספר, לא הצלחתי לדלות פרטים נוספים.

איור מהספר ששרד

איור מרהיב נוסף
אפילו את שמו לא הספקתי לברר. אני זוכרת שהיה לבוש היטב, ובהחלט נראה כמו מנהל בכיר, או איש ציבור בעמדה בכירה. מי יודע, אולי אפילו איש שירות חשאי במסווה של אספן. ואז הוא הלך.
אני נשארתי עם התמונות, ועם סיפור לא גמור.
ומכיוון שאני אספנית של סיפורים, העניין המשיך לנקר. רציתי לדעת איך הוא ידע על הספר? איך הוא ידע לפנות דווקא לחנות הזאת? איך הספר ניצל מהשריפה? מי היה הבעלים הקודם של הספר, ולמה הספר הזה כל כך חשוב לו? אילו עוד ספרים נדירים יש לו, וכמה?
אז אם אתם מכירים את החנות ובעליה, אתם מוזמנים לנסות לקבל ממנה את פרטיו של האספן הזה. אולי הוא כבר מוכן לספר את הסיפור…
ריגה היא עיר עשירה בסיפורים ותעלומות.
הנה הטיול של מיכל בן-ארי מנור, אשר ניסתה לגלות את מקורה של מפת ריגה מתחילת המאה הקודמת: "חגיגה בריגה".
גילי מצא ביקרה בעיר וגם מרתפי הק.ג.ב ושיתפה ברשמיה. אני עוד מנסה לגבש את תחושותיי לגבי המקום הזה, אבל חובבי היסטוריה בהחלט יתרשמו מהביקור במקום. "יעד חדש – ריגה לטביה".
נהניתם? תנו לנו לייק! ושימו לב להגרלת המתנות למנויים בלבד. בקרוב..