מה כבר יכול להחריד את שלוותם של תושבי חיטהורן, הכפר ההולנדי, שבתיו נראים כלקוחים מהאגדות? כל מי שביקר בחיטהורן, בוודאי התפעל מיפי הבתים והגינות המטופחות, התעלות וגשרוני העץ הקסומים.
אבל התושבים, מסתבר, מתמודדים עם בעיה שאף זכתה לכותרת מדאיגה בעיתון הולנדי: "הארמאדה האסייתית" (Aziatische armada).
הכתבה בעיתון De Stentor על הפלישה האסיאתית
התיירים האסיאתים, מסתבר, לא מאמינים שהבתים בחיטהורן הם בתים אמיתיים, משום שהם כל כך יפים. על פי המגזין הולנדי, התיירים האסיאתים בטוחים שמדובר במוזיאון פתוח, שכל התושבים בכפר הם בעצם שחקנים, ולכן הם נכנסים לבתים. העיתון מדווח על אחד המקרים הקיצוניים בו תושבת חיטהורן עמדה במטבח וקילפה שעועית, כשלפתע שעטו פנימה שלושה תיירים סינים, והחלו לצלם.
את כל זה סיפרה לנו מוכרת במינימרקט, כשהראתה לנו את הכתבה בעיתון.
התגובה הראשונה שלנו: צחוק רועם. תודו, הסיטואציה מצחיקה. אתם מבשלים במטבח ולפתע נכנסים אליכם הביתה זרים גמורים, ומתחילים לצלם אתכם.
האמת, זה לא כל כך מצחיק.
מכיוון שאנו בדרך לחיטהורן, אנו מחליטים לנסות ולתעד את הפלישה האסיאתית לכפר השליו. אולי תוך כדי שייט נצליח לראות תיירים נכנסים לבתים ומצלמים.
"המוני תיירים סינים (ואסאיתים נוספים) מציפים את חיטהורן" מקור: De Stentor Magazine. צילום: Freddy Schinkel
נציג של סירה מקורה ניסע לשכנע אותנו להצטרף אליהם ב-25 יורו, "זה מחיר טוב, מה גם שעוד מעט יירד גשם", הוא אמר. "אצלנו תישארו יבשים וגם תקבלו קפה". אני השתכנעתי. בעלי, שייקרא כאן איתי, העדיף ללכת בעקבות המלצות הישראלים: הסירות של מייק בבית מס 27!
נכון, יכולתי להתווכח, אבל אני חושבת שבטיול זוגי ומשפחתי כדאי ל"החליק" כמה שיותר חיכוכים. ויתרתי.
השיט שלנו בחיטהורן מתחיל
סוף סוף אנו פוגשים את מייק המפורסם. הוא ביקש 15 יורו, הושיט לנו מפה והסביר מהו מסלול השיט.
יצאנו שמחים וטובי לב לשיט כשאיתי נוהג בביטחון. לו רק ידענו מה צפוי לנו…
ואז, עם הפניה הראשונה שמאלה, החל לרדת גשם. כבר אמרתי שהשארנו את המטריות באוטו?
מכיוון שלבשתי את "מעיל ריגה" שלי החסין לקור ולגשם, ידעתי שאשאר מוגנת בחלק העליון. אבל המכנסיים והנעליים נרטבו מיד, ויותר גרוע – הילדים נרטבו. טוב המעילים הגנו קצת, אבל המכנסיים והנעליים התמלאו מים.
הילדים דווקא לא התרגשו, אבל אני התחלתי לדמיין את התוצאה: אישפוז בבית חולים עם דלקת ריאות. אז שכחתי מכל נושא "החלקת הויכוחים" והתחלתי לקטר: "בפעם הבאה, לא תתווכח איתי? יכולנו להיות עכשיו בסירה המקורה"!
קצת גשם זה לא נורא. עדיין מחייכים
ביני לבין עצמי ייללתי על שאני לא יכולה לצלם בגשם שוטף כזה. יכול להיות שממש ברגעים אלה תיירים אסיאתים פולשים לבתי הכפר, ואנו לא יכולים לתעד זאת!
אוף! הטיול מתקלקל בגלל שהתעצלנו להביא מטריות!
אני מנסה לשכנע את איתי לעצור בצד, ולחזור ברגל למייק, כי אי אפשר לשוט לאחור במסלול הזה. אבל הוא ממשיך להשיט את הסירה נזוף, ואומר שיהיה בסדר.
מרוב האשמה עצמית ודאגה, לא שמתי לב שאנחנו כבר באגם הפתוח.
בהלה אחזה בכולנו. טוב, כמעט בכולנו. איתי המשיך להשיט את הסירה בביטחון של יורד ים ותיק, אבל עליצות הילדים נעלמה. האגם נראה ענק, ואנו לבד בסירה קטנה אל מול איתני הטבע. תיכף נתהפך ונטבע (למרות שמייק אמר שגובה המים הוא כחצי מטר…אבל לכו תדעו, אולי הוא התכוון לגובה מי התעלה ולא למי האגם…).
לאחר שהתקדמנו מעט, הבחנו בשתי סירות הרחק לפנינו. בבת אחת השתנתה ההרגשה. יש! אנחנו לא לבד! אולי אפילו אם נצעק חזק, הם ישמעו אותנו ויחזרו להציל אותנו.
לפתע עקפה אותנו משמאל סירה עם תיירים אסיאתים חכמים שהצטיידו במטריות. כל כך התלהבתי משילוב צבעי המטריות (ורוד וסגול) על רקע השמיים האפורים, שמיהרתי לשלוף את המצלמה ולצלם אותם.
גם הביאו מטריות וגם תיאמו צבעים..
אבל נראה לי שההקלה הגדולה הגיעה עם המחשבה שאחרי הכל, אנחנו לא היחידים שהחליטו לשוט בסירה לבד בגשם!
ואז הבחנו בסירה שלפניהם – עוד הקלה – יש כאן עוד זוג ללא מטריות!
עוד זוג ללא מטריות
הנה, גם הם רטובים
אנו מנפנפים להם לשלום והם מחזירים נפנוף נלהב. ממש אחוות ניצולים.
מסתבר שהם מטייוואן. אני תוהה אם הזוג החביב הזה פלש לבתי הכפר, אבל משהו אומר לי שזה לא הזמן המתאים לשאול אותם. במקום זאת אנו שואלים אותם אם הם יודעים היכן לפנות. יש המון פניות ימינה, ואנחנו לא מצליחים לזכור מה מייק אמר, ואיפה בכלל המפה.
"תפנו בפניה מס 5", הם אומרים.
אנו מודים להם בחום, וחשים הכרת תודה עמוקה כלפי העם הטיוואני. מעכשיו הם ייזכרו כ"הטיוואנים שהצילו אותנו"! ובוודאי שלא כ"האסיאתים הפולשים לחיטהורן".
ולפתע אנחנו מאושרים. המצב לא נראה עכשיו כל כך נורא. תעלה מספר 5 מחכה לנו, הגשם נחלש, ואנו מתחילים להתלהב מהשחפים והברבורים מסביבנו…
אבל אז מתקרבים אלינו שני ברבורים. הם לא עושים סימן שהם מתכוונים לזוז, והסירה עומדת לדרוס אותם.
הברבורים בעמדת תקיפה
איתי עצר את הסירה כדי לא להתנגש בהם, אבל הברבורים המשיכו להתקרב. אני נזכרת באזהרה עמומה שקראתי היכן שהוא, לפיה צריך להיזהר מברווזים שקופצים לסירה. אני נלחצת. מה יהיה אם הברבורים האלה יזנקו אל תוך הסירה? אנו נתהפך!!
"סע, סע", אני זועקת לבעלי ונוקטת בצעד אמיץ: פשוט עוצמת עיניים.
לברבורים ולנו שלום.
"אמא, אבא, תראו, יש כאן שחפים וברווזים שתוקפים סירה", קראו הילדים.
אבל לא, אלה היו רק ישראלים, שהחליטו להאכיל את כל אוכלוסיית האגם. אני מתחילה לחשוב שאולי נזדקק לטיול רגוע יותר אחרי המסע הזה, לטובת הילדים…
עכשיו, עם ישראלים לידינו, הרגשנו ממש בהרפתקה כיפית. הילדים חזרו לעליצותם הטבעית, וכולנו שכחנו שאנו רטובים לגמרי.
והנה השלט עם המספר 5 – כאן צריך לפנות ימינה! איזה אושר!
לקראת סוף המסע אנו מתחילים ליהנות סוף סוף מהבתים היפים.
רואים את השלט עם האיש הצועק, והשולח כף יד קדימה? הילדים מציעים פירוש הגיוני: "אסור לתת כיף". ואכן, עכשיו השלט נראה מובן יותר. כנראה שההולנדים לא אוהבים לתת כיף. אולי זאת הסיבה שהתיירים האסיתים נכנסים לבתי התושבים? אולי תושבי חיטהורן צריכים להציב שלטים יותר ברורים?
אחרי התנגשות קלה עם סירה אחרת, הגענו לעמדה של מייק, צוחקים על מסע ההישרדות שלנו. נראה שגם מייק פלט אנקת רווחה חרישית כלשהי.
יצאנו לחפש אסיאתים הפולשים לבתי חיטהורן, אבל לבסוף ניצלנו על ידי תיירים אסיאתים נחמדים. גילינו שאפשר ליהנות מאוד גם לאחר שמזג האוויר מתהפך. מספיק שמישהו, אפילו זר, מוכן לנפנף לכם לשלום ולהראות לכם את הדרך.
למה התיירים האסיאתים נכנסים לבתי התושבים בחיטהורן? כאן ניסינו לגלות את התשובה.
טיול עם מתבגרים יכול להיות מאתגר לא רק ביום גשום במיוחד. מיכל מנור פרסמה צרור עצות שיעזרו לכם להתגבר על אתגרי הטיול.
ואם אתם בחיטהורן, אל תחמיצו את העיירה המקסימה מפל, הנחשבת לאמסטרדם של הולנד. בפוסט של רחלי לביא דגן תוכלו לראות כמה היא יפה!
אין כמו שיט משפחתי או טיול באיזור אגמים כדי להכניס מעט שלווה (או אקשן..), לחיי המשפחה שלכם. הפוסט של ינינה זסלבסקי "סובב עולם – בלוגרים מספרים על אגמים", יעורר בכם חשק בלתי נשלט לארוז ולטוס לכל מקום בו יש אגם יפה.
רוצים לדעת מה עוד עשינו בהולנד? השאירו את המייל שלכם כאן וקבלו את המשך הטיול לתיבת המייל שלכם.
נהניתם? תנו לנו לייק! ושימו לב להגרלת המתנות למנויים בלבד. בקרוב..
